<h1>שו"ת הרשב"א ח"ז סימן רפ"ה</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
עוד כתב ה"ר אשר לרשב"א ז"ל. חתיכת בשר שנמלחה בכלי שאינו מנוקב, ומקצתה בתוך הציר ומקצתה חוץ לציר, אם מותר שחוץ לציר אם לא. לפי שיש מי שכתב לאסור הכל, ואומר כי מעשה היה לפני רת"ם ז"ל, בתרנגולת שנמלחה בכלי שאינו מנוקב, ואסר את כלה. ומר מן המתירים, (וכן) [ודן] שאם היה לפני רבנו תם ז"ל כזה מעשה, שמא הוציאה מן הציר קודם שיודע אי זה צד היה בתוך הציר. והאריך מר בראיות ובטעמים. ורבינו שמשון אמר, שהחתיכה שנמצאת בגיגית שאינה מנוקבת חציה בתוך הציר ומקצתה חוץ לציר, דמה שהוא חוץ לציר מותר, אם כן אין חלוק בין שנמלחה תחלתה בכלי שאינו מנוקב, לנמלחה בכלי מנוקב ואחר כך נפלה לתוך הציר מקצתה חוץ לציר ומקצתה תוך הציר, שהתיר רבינו שמשון. תשובה דברים שאמרת דברים שנאמרו למשה בסיני, ואיני רואה בהן שום פקפוק, שהדם אינו מבעבע ואינו נבלע יותר מכדי קליפה, ומה שהוא בתוך הציר אינו אסור אלא מטעם כבוש שהוא כמבושל כדשמואל [פסחים ע"ו ע"א]. אבל מכל מקום במה שראיתיך (כן) [דן] מתוך דבריך בדם הפורש ממקום למקום בתוך הבשר ולא יצא לחוץ, שאינו אסור אלא הרי הוא כאלו לא פירש כלל, ומותר כדם האברים שלא פירש. בזה איני דן דינו להתיר, דבגמרא קאי בתיקו, דגרסינן בפרק כל הבשר השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה מכביד את הבשר וגוזל את הרבים ומבליע דם באברים, ואיבעיא להו גוזל את הרבים משום דמבליע דם באברים ומכביד את הבשר ואי בעי למיכל מינה באומצא שפיר דמי או דילמא גוזל את הרבים ומבליע דם נמי באברים ואי בעי למיכל מיניה באומצא אסור, וקיימא בתיקו, אלמא אע"פ שלא פירש לחוץ אלא בתוך הבשר ממקום למקום אסור, דפירש ממקום למקום בתוך האברים חשוב כיוצא לחוץ מן הספק דהא קאי בתיקו.
